אמי אטינגר

הפוליטיקה של עולם המזון

סיכום הרצאתו של אמי אטינגר

בקורס בין ממון למזון בכרמיאל (11.02.10)

סיכמה: חן ניר  הקלידה: אילנה מרגלית


 

מה הקשר בין מגפת ההשמנה, אורבניזציה, שיא תפוקת הנפט (peak oil)  התחממות האקלים? - האוכל מקשר בין כל הדברים הללו.

הדרך שבה בחרנו להזין את עצמנו.

במשך כל ההיסטוריה היה קשה להתנתק מהקשר שלנו עם האוכל  - האוכל, גידולו והכנתו היו גלויים לעיני כל. חיות משק הסתובבו ונשחטו בתוך הערים.

היום האוכל מנותק מאיתנו לגמרי, ומופיע כבמטה קסם בסופר. אנו גם לא שואלים את עצמנו מה התהליך שהאוכל עובר, מאין הוא בא.

 

התפקיד המסורתי של האוכל בהיסטוריה:

רוב הקיום האנושי היה בתור ציידים לקטים (300,000 דורות)

המהפכה החקלאית לפני כ 10,000-12,000 שנה מהווה את תחילת הציביליזציה, מאז יכולנו לספק את צרכינו במקום אחד.

 

לפני כ 200 שנה עם המהפכה התעשייתית - רוב האנשים השתחררו מהצורך העיקרי בעיסוק של "איך להזין את עצמנו".

 

היום מערך אספקת המזון הגלובלי ניתק לחלוטין את הקשר הזה  - ניתן לאכול כל דבר בכל מקום על ידי כל אחד. המערכת היום היא חדשה ושונה ואפשר לזהות את התחלתה עם סיום מלחה"ע השניה.

 

ב 50 שנים האחרונות נראית התקדמות מרשימה בכל הנוגע לחקלאות:

בפחות עבודה ובפחות שטח מייצרים הרבה יותר מזון, יש יותר דגנים ובעלי חיים לדונם, יותר בשר וחלב מופקים מכל בעל חיים.

לכאורה זהו תהליך של קידמה.. אז מה הבעיה?

הקידמה הזו היא רק צד  אחד של התמונה, אנו מודדים רק את כמויות המזון ולא את שאר הדברים.

 

הידע המסורתי של גידול המזון הולך ונעלם כי יותר ויותר משקים עוברים לעבוד בשיטות תעשיתיות.

כשבוחרים למדוד רק כמה עולה יצור המזון אז התמונה נראית טוב  - אך בהרצאה נראה את הפנים האחרות של התחום.

 

החקלאות בעצם יוצרת את הממשק העיקרי דרכו אנו מנהלים את הטבע.

 

מלבד התוצר הראשוני - המזון, לחקלאות יש השפעות שונות:

 

השפעות שליליות בפרספקטיבה כלכלית:

ממחקר שנערך על החקלאות בבריטניה עולה שהושקע סך של כמיליארד וחצי לירות שטרלינג על מנת לצמצם את תופעות הלוואי של החקלאות התעשייתית כגון - טיוב בארות והוצאת חומרי הדברה.

 

לכאורה המזון מאוד זול אך בעצם המחיר של המזון לא משקף את ההוצאה האמיתית.

אנו משלמים את העלויות הללו בדרכים אחרות.

 

במקום שהחקלאים יהיו רק יצרני מזון - יש להתבונן עליהם כמנהלי הטבע, השומרים על החוסן של המערכות האקולוגיות שלנו, על הפלנטה.

 

המודל הנגטיבי של חקלאות משמרת סביבה, משמרת את המשאבים ולא מייצרת הוצאות חיצוניות:

 

* מהיכן מגיע האוכל לשולחננו?

אנחנו מגיעים לסופר ויש שם את כל מה שאנו צריכים מכל העולם.

מודל שעון החול - יש המון חקלאים והמון צרכנים ומי שיושב על ה "שיבר", צוואר הבקבוק, זה חברות שמחזיקות את הכח בידיהן.

 

במאה ה 18 אדם סמית הסביר את ה "יד החופשית" - מודל השוק החופשי.

היום השוק השתנה ברמות ואין יותר שוק חופשי.

 

אינטגרציה אופקית של שרשרת המזון - בעבר היו הרבה יצרנים בכל אחד משלבי הייצור, למשל המון יצרני זרעים, המון יצרני דשנים וכו'. אינטגרציה אופקית - היצרנים הגדולים קונים עסקים של היצרנים הקטנים בכל שלב.

בתוך עשור החברות הגדולות מגיעות ל 80% שליטה בשוק. מעט מאוד ידיים שולטת על נתח שוק גדול.

 

אינטגרציה אנכית - תאגיד אחד שמשתלט על כל השלבים בשרשרת למשל, מייצור הזרעים, הדשנים, המכונות ואפילו בנקים חקלאיים שנותנים הלוואות רק למי שמייצר באופן שבו הם רוצים.

התוצאה של התהליך הזה  - הסטה של הכוח לאורך שרשרת המזון. פעם חלק גדול מההוצאה המשפחתית לאוכל עברה ישירות לחקלאי. היום כשמשלמים על האוכל - רק חלק קטן מהתשלום הוא בעצם לחקלאי.

לדוגמא: מנת צ'יפס של מקדונלדס - שעולה 1.5$ החקלאי מקבל 20 סנט.

 

התאגידים מוציאים מכרז - אני אקנה מהיצרן הכי זול. כדי ליצר יותר בזול יש לייצר כמות יותר גדולה. (תפוקה שולית פוחתת - טרקטור אחד יכול לעבד גם 10 דונם וגם 100 דונם כלומר שככול ששטח הגידול גדול יותר - העלות ליחידה יותר זול)

המכרזים מגדילים את הלחץ להגדיל את נפחי הייצור --> יש יותר תפו"א בשוק --> מחיר התפו"א יורד.

נוצר תהליך שמנציח את עצמו ומגביר את עצמו. מעגל סגור שככל שמתייעלים יותר כך מאיצים את המרוץ.

 

הטרגדיה של נחלת הכלל:

כאשר כל אחד פועל לפי האינטרס של עצמו - במשותף פוגעים באינטרס הכללי.

במערכות אקולוגיות כאשר מאיצים את התהליך זה תמיד בא על חשבון משהו, בד"כ על חשבון העתיד.

החקלאי נאלץ למכור במחירים נמוכים - נמצא תמיד על שולי הרווח או ההפסד - ואז יש מיזוג של חקלאים. חלק נפלטים מהמערכת או נעזרים בסובסידיות.

סובסידיה מזיקה כי כאשר החקלאי האמריקאי מקבל סובסידיה כלך כך גדולה הוא יכול למכור את הכותנה בזול ללא קשר לאיכותה בעוד החקלאי במאלי לא יכול להתמודד עם התחרות המערכתית הזו.

הכנסה נמוכה של החקלאי – צורך באינטנסיפיקציה של הייצור – עומס הולך וגדל על הקרקע, --> במקביל לחץ על המגזר הכפרי, אנשים אינם יכולים לשרוד – שיעור נטישת משקים – התאבדויות, אין לחקלאים סיכוי לנצח את המעגל הזה. לחקלאים אין אופציה אחרת, המגזר החקלאי כולו הולך ונגמר.

 

ברמה העולמית – למרות ששטח הגידול מתרחב, מספר החקלאים יורד. אנשים שעיבדו את המשק שלהם, הופכים שכירים במשקים שפעם פירנסו אותם ואת שאר האוכלוסייה.

 

בחקלאות בישראל מגיעים לאותו כיוון – מייצרים פי 1.25 יותר תוצרת מאותם משקים – עם חצי ממספר החקלאים – המרוויחים פחות מחצי. התהליך אצלנו דומה למערך הייצור העולמי.

 

ההשלכות של תזונה לקוייה:

פעם ידענו מאיפה האוכל בא, מה הוא מכיל – יש שינוי בתזונה, לתזונה פחות בריאה.

הדיאטה הבריאה יותר – אוכל פחות מתועש ומעובד, יותר ירקות, טבחים ביתיים, אוכל מחומרי גלם מקומיים שמבושל בבית.

 

אנחנו נמצאים בתהליך בלתי פוסק של השמנה – חברות המזון חייבות למכור, כדי להחזיר ערך לבעלי המניות, כלומר, הן צריכות למכור יותר, וכל הזמן להעלות את כמות המכירות, כל הזמן לייצר הרבה יותר קלוריות של אוכל פחות בריא.

 מקדונלס התחילו לייצר המבורגר של 500 קלוריות, ואז הוסיפו את כל ההגדלות שבעצם אנחנו לא צריכים אותם, היום במנה טיפוסית יש 1500 קלוריות, רק בגלל הצורך למקסם את ההחזר הפיננסי.

 

ככל שאנשים עניים יותר הם אוכלים אוכל פחות בריא, והם שמנים יותר. במקביל יש שינוי אדיר במודעות, אנחנו עושים הרבה פחות פעילות גופנית.

 

 גם בסוגי התעסוקה והעבודה. לדוגמא בייצור גבינות מסורתי, הגבינות מושפעות מניואנסים מאד עדינים למקום, למשל מה אכלה העז, כל ההבדלים האלה הולכים לאיבוד כאשר מפסטרים את החלב. התעשייה אומרת שללא הפיסטור אי אפשר לשווק גבינות למרחקים (מצרפת לארה"ב, אוסטרליה וכד'), זה מסוכן, לכן נדחפים חוקים בינלאומיים של חיוב פיסטור. נכון שאם אני רוצה לייצא גבינה מסורתית מצרפת לארה"ב זה באמת מסוכן.

 

העולם של קרפט או נסטלה הוא שונה – היום אנחנו לא מודעים לכל התהליכים שהאוכל עובר.

 

גם תעשיית הבשר משקפת את הצורך ברווח במקום למכור לחם "דוחסים" את החיטה לבקר ומוכרים אותו בתור בשר ואפשר להרוויח עליו יותר כסף. כלומר יש שאיפה להעלות את המוצרים בשרשרת המזון – כלומר לשאוף למזון יותר מעובד וגם יותר בשר – שהוא האנטי תזה למשק המסורתי.

 

מה קורה כשמתייחסים למזון כמו מערכת ייצור?

הדבקות בסלמונלה – עולה עם השנים. גרף מקביל לצריכה של מזון מתועש.

E.Coli  וצורה של פתגונים שהם יותר, ויותר מזיקים לנו.

תולדה של ריכוז בע"ח ב"מפעלי" מזון – סביבה חדשה שמעודדת מחלות. הראשונים שנפגעים הם אלו שאין להם, שצריכים לקנות בשר הכי זול במכרזים, שירותי הסעדה, בתי תמחוי, בתי ספר, בתי חולים וכד'. כמו כן מתפתח שוק שחור – אפילו בארץ – לא מצליחים להגיע לכל המשחטות, כדי לוודא שהבשר שנשחט הוא באמת בריא.

 

עד כה דיברנו על הצרכנות של העולם המתועש – אך יש את שאר העולם שמגדל את האוכל שלנו. יש חלוקה הולכת וגדלה לשני עולמות: אנשים שמתים מלאכול פחות מידי, ואנשים שמתים בגלל אכילה מופרזת ובלתי בריאה. המהפכה הירוקה – העבירו את כולם לזנים מניבים ולייצור מזון מתועש. אכן מייצר הרבה יותר, אבל עדיין את הדגנים מזינים בהם את הפרות, כדי לייצר עוד בשר, במקום להאכיל את העולם הרעב. כי לפרה יש כוח קנייה גדול יותר.

 תלות הולכת וגוברת של ארצות עניות  H I P C -  בייצוא של המזון שלהם לארצות המערב.

מודל הפיתוח של הבנק העולמי וקרן המטבע – תגדלו קפה – תמכרו לניו-יורק ובכסף תקנו הרבה אוכל לאנשים. כולם מייצרים יותר קפה, מחירי הקפה יורדים – את ההלואות להרחבת הייצור לקחו בדולרים, אז צריך להחזיר את ההלוואה בדולרים, לכן צריך להמשיך לייצר קפה.

 אם משווים את כל הסיוע הבנלאומי לסבסוד חקלאות במערב, רואים שהסכומים קטנים הרבה יותר, לכן אין סיכוי להצליח בשוק הבינלאומי לעומת כמות הסבסוד מהבית.

 

עושר עולמי

אם בוחנים את העוגה של התוצר הלאומי: בעולם הראשון יש כל הזמן עלייה באושר, בעולם השלישי אין גידול בעוגה. היחס בין ההון של העשירים ושל העניים כל הזמן גדל. כיום הוא יותר מ –  100 ל 1.

השפעות חיוביות של חקלאות ברת קיימא, חקלאות משמרת:

  1. אספקט נופי – באנגליה שילמו 2 מליארד דולר לשנה תמורת מזון, על תיירות כפרית שלמו 14 מיליארד דולר. כלומר החקלאות נותנת גם תוצר בנוף.
  2. הצפות – חקלאות ברת קיימא יוצרת אפשרות לחלחול של מי תהום נקיים נצברים, חקלאות תעשייתית יוצרת שטיפה של מים ומלכלכים עם זהומים של המעט שיש.
  3. היכולת של הקרקע לייצור פחמן יורד עם החקלאות המתועשת. ניתן להגביר את כושר הקליטה של הקרקע ע"י שינוי המודל.

 

האם זה ראלי לעשות חקלאות אחרת ועדיין להאכיל אנשים?

 

-Safe world project

 

לשמר ידע מקומי עם סיוע בטכנולוגיות פשוטות – טפטוף, מחזור וכד'. אפשרי להגיע לאותם הישגים באמצעים פשוטים של חקלאות פרמקלצ'ר פשוטה.

מעבר לקואופרטיבים, עבודת נשים, את מי אפשר להוציא לעבוד בשדה. שינויים בגישה שהביאו לשינויים גדולים ללא השקעה כספית.

סחר הוגן – יחסי סחר עם מדינות העולם השלישי

כיום כל פעילות כלכלית מתחילה בגיוס הון- המודל לא עובד – משעבד את החקלאים, הלואות – עולה יותר עם ריבית גבוהה יותר בדולרים.

סחר הוגן בא לשנות את המציאות הזו – במקום שהחקלאי יהיה משועבד להלואה – בסחר הוגן נותנים כסף, החקלאי מגדל ומחזיר את הכסף בסחורה יותר איכותית. קהילות של סחר הוגן, דור שני, משקיעים במרפאות, בחינוך ובדברים נוספים אשר מקיימים אורח חיים יותר נורמאלי – התוצר – שוקולד לא יוצא כל כך יקר, כי הרכיב של המחיר של השוקולד עצמו בתוך מחיר המוצר, הוא קטן.


Comments