מזון ואקטיביזם
יום ראשון, 4 שקי שינה באוטו, אוהל אחד, הרבה שסק, 90 ק"ג בורגול
כמעט ושני הילדים. נסענו ליער הזורע. הדרך ליער היתה תערובת נופים חקלאיים של שדות
ירוקים ושדות מצהיבים, גרעינים שחורים עם יותר מידי מלח ודיסק מתנגן. נכנסנו לתדלק
ממש לפני הכניסה ליער, כי האוטו לא אהב את הגרעינים. מלוח לו מידי, הוא מעדיף 95
אוקטן.
עוד קצת ואנחנו על הכביש המתפתל במעלה רמות מנשה. שיר אחרון בהופעה
חיה של יוני רכטר אומר לנו ללכת ישר, לא לפחד, ללכת לבד, לא לכעוס, ללכת תמים,
ללכת אחד. אנחנו הולכים. הכביש ממשיך להתפתל ולצידיו ברושים ואורנים נטועים ועליהם
קיסוסית מטפסת ברישול. קק"ל נטעו והטבע מקשט בחן, שכולנו מתפעלים ממנו
בהתלהבות. בסוף הדרך אנחנו חונים ליד מטבח שדה ופורקים את הבורגול שיאכלו כל מי
שיבואו לפסטיבל אקטיביזם בסוף השבוע.
דפנה שוטפת כלים במטבח, מוסא חותך ירקות לסלט ואורי חופר תעלת ניקוז
לברזיות. זה כבר הפסטיבל השישי ואני הייתי בכולם, אבל עדיין, כשריח היער הנטוע
מתערבב עם צעקות כמו: "מי עוזר לי לתלות את היוטה?" ועם סדנאות ופגישות
מקריות ומדורה ושיחות נולדות ודיונים מתלקחים, כשמסביב פעילים למען בע"ח, נגד
הכיבוש, למען זכויות אדם, למען הסביבה ובעד דיאלוג, כשאני עטופה פמיניסטים,
פרמקלצ'ריסטים, אידיאליסטים, היפים, אנרכיסטים, מוסיקאים, הומואים גאים, יוגיסטים
וילדים אני מתמלאת התרגשות ועוצמה. תחושה חזקה של ללכת לבד, אבל ביחד, צומחת
ונותנת לי כוחות להמשיך לפעול, להמשיך ללכת ולא להירתע מן המרחק.
אני אקטיביסטית. לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל ככה הייתי מאז שאני
זוכרת את עצמי וזה לא תמיד היה לטובתי. לא ידעתי לקבל מרות כשפקדו עלי, לא ידעתי
לשתוק כשמשהו קומם אותי ולא ידעתי לקבל את התשובות כמובנות מאליהן.
אז מה הקשר למזון?
טוב... יכולתי לספר לכן/ם עכשיו כמה עגום ומצער ומקומם ודורסני ואף מחריד
לעתים הוא מצבה של המערכת שמספקת לנו מזון. אבל בטח שמתן לב כבר שהסופר מלא
באריזות פלסטיק שמכילות מיני חומרים שסבתא של סבתא שלי לא היתה מזהה בתור אוכל,
בטח כבר שמעתם על הורמונים בחלב ועל אנטיביוטיקה בבשר, על הנדסה גנטית ועל מצב
החקלאות. אתן יודעות שהאוכל שלנו מרוסס ומדושן, מעובד וארוז, נוסע מרחקים וכורת
יערות גשם. אתם יודעים שאנחנו מבשלים פחות וקונים יותר, אוכלים מהר מידי, יותר
מידי, לבד מידי.
קשה להסתיר שמשהו השתבש. קשה להסכים שהמערכת שמספקת לנו מזון נקראת
"תעשיית המזון". תעשייה ומזון? שילוב שלא מתקבל על דעתי.
אוכל, בשבילי, זה עניין מאוד
מרגש ומסעיר, שמחבר אותי לסביבה שלי בצורה מאוד ישירה. אני רוצה את האוכל שלי בלי
תעשייה בדרך. אני רוצה לדעת את מה שהיום המפעלים כאילו עושים בשבילנו – לעבד מזון.
אני אוהבת להחמיץ ירקות, לבשל ריבה, לאפות לחם, לטחון קמח, לגבן גבינה, להתסיס
חומץ. ההזדמנות לעבור את התהליך כולו עם האוכל שלי, כמו ההזדמנות לגדל מזון לבד,
היא ההזדמנות לחבר בין הזנה לתענוג חושני.
אקטיביזם הוא מגוון האפשרויות לפעול כדי לשנות. אל תתנו לאף אחד לספר
לכן מה נכון. אל תתנו לאף אחד להגיד לכם איך צריך לפעול. לא רק שיש המון דרכים
לפעול, צריך שכולן יתקיימו. צריך להתנגד וצריך לפתח אלטרנטיבות, צריך לחנך וצריך
להפגין, צריך לכתוב מכתבים למערכת וצריך לובי בכנסת, צריך לעשות סרטים וצריך
להשתנות מבפנים, צריך לחזק מוחלשים וצריך ללמוד איפה אנחנו מדוכאים בתוכנו פנימה.
אקטיביזם של מזון הוא מגוון האפשרויות שיש בידינו כדי לשנות את מערך
המזון.
יש כאלו שמסמנים מוצרים מהונדסים גנטית, בגלל שאין חוק שמחייב חברות
לעשות זאת. הם מדפיסים סטיקרים והולכים לסופר להדביק על המוצרים.
יש כאלו שמארגנים קואופרטיבים וקונים יחד מוצרי מזון טובים בלי הרבה
אריזות ועם הרבה חברותא.
יש מי שמראים ברחוב תמונות של חיות מסכנות ומספרים למה צריך להפסיק
להשתמש בהן.
יש שמדריכים טיולי ליקוט, שבאים אליהם בלי סנדביץ' מהבית וסומכים על
האדמה שתאכיל במשך כמה ימים.
יש א/נשים שמארגנים ארוחות של מזון איטי – slow food.
יש עו"ד שמתנדבים להגן על חקלאים שמונסנטו תבעו אותם. הם גידלו
שדה של תירס ומהשדה הסמוך עפו עם הרוח אבקנים של זן מהונדס גנטית והתערבבו להם
בשדה. מונסנטו תובעת אותם על הפרת זכויות פטנט, תאמינו או לא.
יש חקלאים שמגדלים אוכל בלי לרסס אותו ואת עצמם מתוך אהבת אדמה ואדם.
יש כאלו שהולכים לחקלאי לקנות אוכל מקומי.
יש מי שעושים קומפוסט.
יש מי שחיים בלי מקרר.
יש מי שקונים קפה מסחר-הוגן.
יש תושבי ערים שמקימים גינות קהילתיות ומגדלים מזון ביחד.
יש גננים וחקלאים מוכשרים שמלמדים אחרים לגדל מזון.
יש מי שמייצרים מזון בעצמם, במטבח שלהם.
יש משוגעים לעניין שאוכלים רק מה שבעונתו, בלי חממות, בלי מקררים ובלי
חומרים שמאריכים את חיי המדף.
יש כאלו שמנסים לשנות את משרד החקלאות מבפנים.
יש שעושים לובי לסבסוד מוצרי מזון בריאים.
יש את אלו שאוכלים רק אוכל טבעונאי. הם מחלקים מתכונים חינם באינטרנט.
יש אקדמאים שאוספים מידע ומפרסמים אותו.
יש עיתונאים שלא חוששים לכתוב אמיתות בעיתון.
יש סקרנים שלומדים מה אכלו פה פעם, לפני העידן הצרכני הגלובלי.
יש עוד הרבה.
אפשר להצטרף, כי יש הרבה מה לעשות.
תבואו לפסטיבל, ניפגש שם.
ביום חמישי נזרוק שוב 4 שקי שינה לאוטו, אוהל, קצת אוכל, ניקח דיסק
לדרך ואת שני הילדים. שוב נוסעים ליער. בדרך נעצור אצל עלי, בכפר מנדא, לאסוף כמה
מאות קילו של ירקות לפסטיבל. בפסטיבל הזה אפשר לאכול הרבה אוכל מקומי. לא רק
דיבורים, גם מעשים.
פסטיבל אקטיביזם
19-21 במאי 2011
ביער הזורע
כל המידע באתר הפסטיבל: www.activism-festival.org.il
