שופינג

שופינג.

אני מנצלת בוקר נעים בחמסין שהתרגש עלינו, מארגנת שני ילדים, סנדלים, תיק וארנק.

במרכז המסחרי בשכונה הגלילית הצנועה שלנו יש מגוון מצומצם. טמבוריה אחת, חנות כלי כתיבה, חנות מחשבים, חיות, סדקית, תופרת, בגדים יד 2, פרחים, מניקור, מספרה, לוטו, מכולת ופיצוציה. בקרוב פלאפל, שזה שדרוג מטורף. למטה יש גם ירקן. מעבר לכביש יש סופר. פרטי, לא רשת.

במרחק 15 דק' נסיעה באוטובוס יש מרכז קניות ענק. ביג.

במרחק 15 דק' הליכה יש קניון.

ובכל זאת המרכז המסחרי.

מתנות לחג, עליונית לחתונה, צבע לשולחן, נייר טואלט, כפתורים, מחדד, בננות וכרוב, דיסק-און-קי, מקל למגב, עציץ לשכנים החדשים ובירה לפעמים. הכל אני קונה במרכז המסחרי השכונתי.

יש שם חנויות קטנות, המוכר הוא בעל הבית, הזבנית היא הבוסית.

כשאני נכנסת למכולת, הילדה הולכת לסידקית לדבר עם בעלת החנות. הן חברות.

הבן נשאר לשחק בחוץ והזקנים שמתחרדנים בשמש שמים עליו עין.

בערב, כשסוגרים את החנויות, קרוב לחצי מבעלי החנות נשארים לישון בשכונה. הם גרים כאן.

 

שוב שופינג.

פעם היתה לי תיאוריה על נשים ושופינג.

חשבתי שהתענוג שלנו להסתכל בחלונות ראווה ולקטוף מוצרים ממדפים, זו שארית של אינסטינקט מהיותנו חברת לקטות. פעם ליקטנו פירות, שורשים ועלים מצמחים והיום אנחנו מלקטות ספרים, בגדים ואוכל ממדפים.

בכל מקרה, שוב אני יוצאת לשופינג.

ירקות מעלי בכפר מנדא, פירות אצל רסאן בסכנין, לחם במאפיה של אלכס בכרמיאל, בובה לאחיין אצל דריה באמירים, פריקה מהסאהל בדיר-חנא.

לא יותר מחצי שעה נסיעה כדי להשיג את מה שאני צריכה.

כל קנייה כזאת, כמעט, כוללת ביקור אצל יצרנים ומגדלים שהפכו לחברים (או להיפך). קפה במנדא, תה באמירים ומרק בדיר חנא.

 

נו... תשאלו למה. למה לי כל הבלאגן הזה?

קחי אוטובוס מס' 2 לביג ותקני כל מה שאת צריכה.

לא יותר פשוט?

 

על פניו כן. נוח, ממוזג, מזמין, מחוייך, מאוד שירותי ואפשר לגמור עם קפה בארומה.

הנוחות הזאת, תבינו, עולה לנו בהרבה מחירים, שלא משלמים תמיד באופן ישיר בקופה. בעובדות מחייכות שמקבלות מקסימום משכורת מינימום, למשל. במוצרים בינלאומיים שטיילו בהרבה מקומות עד שהפכו למוצר מוגמר וצרכו הרבה אנרגיה, למשל. בחקלאים שהרוויחו מעט מאוד על מוצר ששילמנו עליו הרבה מאוד. למשל.

 

צריכה מקומית, זו דרך לקדם מערכת של כלכלה מקומית, שמשאירה יותר משאבים ואנרגיה באזור מצומצם, כדי שנוכל ליהנות משפע גדול ככל האפשר. מדובר בשפע אמיתי, שניתן להעריך אותו כראוי, בניגוד לשפע המדומה של חברת הראווה המקיפה אותנו כיום. שיפור משמעותי באיכות החיים (תוך שינוי בלתי נמנע באורח החיים) יכול להיות פועל יוצא ישיר מערכת כלכלית מקומית פעילה.

מדוע פועל יוצא ישיר?

כיוון שכאשר תאגיד כלשהו, חקלאי או תעשייתי, פועל באזור שלי והבעלים והמנהלים הבכירים שלו נמצאים בארה"ב (או באירפה, או ביפן, או אפילו בתל אביב), אין להם שום זיקה למקום ושום אחריות כלפיו. הם רק נהנים מהרווחים שהפיקו, תוך הטלת התוצאות על הקהילה המקומית (החצנת עלויות).

לעומת זאת, כאשר עסקים קטנים פועלים במקום בו גרים בעליהם, הם הנהנים והסובלים מתוצאות מעשיהם. אין להם ברירה, אלא לקחת אחריות, כיוון שקיימת זיקה רבה בינם לבין המקום. אם הם יכניסו תכנים פרסומיים לתוך מערכת החינוך – הילדים שלהם יספגו אותם. אם הם יזהמו את המים, האוויר או האדמה, הילדים שלהם והם עצמם יספגו את הזיהום לגופם. אם הם ישתלטו בכוח כספם על המרחב הציבורי, הם לא יוכלו להינות ממרחב ציבורי בעצמם. וכך הלאה.

כלכלה מקומית מעלה את הסיכויים לשיפור איכות החיים לקבוצות אוכלוסיה גדולות יותר מאלו הנהנות ממנה כיום.

המוטיבציה להקים עסקים קטנים ומקומיים, תגבר, אם נעדיף לצרוך מוצרים מעסקים כאלו.

נוכל לתמוך בייצור ובסחר מקומי אם נבדיל בין איכות חיים לרמת חיים ונעריך את מקור המוצרים שאנחנו צורכות/ים. אם היכרות עם היצרן, דמות אמיתית, עם פנים מוכרות, עם סיפור יצרני משלו, עם קפה או מרק וחיוך אמיתי ולא חיוך שירותי, תהיה משהו שנשאף לו, אולי יותר א/נשים יוכלו להתפרנס ממשהו שהם טובים בו ואוהבים אותו.

 

רוצה לבוא להכיר אותם, את היצרנים והמגדלים המקומיים בגליל?

הכנו סידרה של 9 סיורים.

 

מלוות את סיורים חדווה ליבנת מדוגרינט שמגדירה את עיסוקייה גליליים ועוסקת בהובלת סיורים בנושאים חברתיים וליאת טאוב מתפריט מקומי שמתעמקת בנושאי צריכה מקומית והנעת אנשים לפעולה.

הסיורים יתקיימו ביום שישי האחרון בכל חודש.
משך כל הסיור 3 שעות .

 

למידע נוסף –

ליאת liat@tafrit.org  04-9881737

Comments