קולות של חומוס

קולות של חומוס                                                                        זרעי חומוס מהתרמיל
                                                                                                                    צילם: צחי מוסקוביץ
                                                                                                                 מתוך: ברבור, בלוג צילום

כתבה: ליאת טאוב, תפריט מקומי

 

 

אוכל זה דבר אינטימי. חושני מאוד.

אני אוהבת להריח אותו. גויאבה בסתיו, קפה עם הל, מרק ירקות מתבשל, ריח של שמרים, קליפת תפוז שפצעתי הרגע. אני אוהבת להסתכל עליו, על הצבעים והגוונים ותתי הגוונים, על הצורה ועל המקום בו התחבר קודם לצמח. אני אוהבת למשש אוכל. בעיקר בצק רך, אבל גם קליפה של אבוקדו האס או עלים קטיפתיים של מרווה. המישוש הוא לא בלעדי לידיים. יש את המישוש בעזרת השפתיים, שמבשר את מה שיתגלגל בעוד רגע לתוך הפה ויאפשר ללשון ולשיניים למשש וללוש חליפות. עכשיו מגיע המרקם וההשתנות שלו עם הלעיסה והמגע עם החך. בסוף בא הטעם, לפעמים סתמי, לפעמים מענג, על סף הארוטי, לפעמים דוחה.

אני גם אוהבת להקשיב לאוכל שלי. מרק סמיך שמבעבע על האש, מיץ שזולג מהאשכולית לתוך הכוס, כרובית טרייה שחורקת בין השיניים. יש גם קולות פחות פסטוראליים, כמו בלנדר מזמזם, או קלמנטינה שנופלת על הרצפה ונדרכת בטעות.

הכי אני אוהבת קולות של חומוס. שמעת פעם את הקול שהחומוס עושה כשמשרים אותו במים והקליפה הלבנה-שקופה הדקה מתפקעת? צליל קצר ועדין, שהטריד אותי לילות רבים, עד שקמתי באישון אחד מהם ובלשתי אחר מקור הקולות. ציפיתי למצוא איזה חרק שנכלא בארון וגיליתי את הקולות של החומוס.

היום אני חושבת שהא/נשים במזרח התיכון מתחלקים לשניים: אלו שמכירים את הקולות של החומוס ואלה שמעדיפים פוטסיום סורבט.

פוטסיום סורבט זה לא אוכל ובטח לא אינטימיות. פוטסיום סורבט זה חומר משמר. אם מישהי/ו רוצה לאכול חומוס מהסופרמרקט, וזה לא משנה איזה מותג נבחר, יהיה שם חומר משמר, לרב פוטסיום סורבט. אי אפשר להחזיק את החומוס מספיק זמן על המדף בסופר ואחר כך על המדף במקרר הביתי בלי חומר משמר. אם קנית פעם חומוס במסעדה או הכנת לבד, ודאי שמת לב שהוא לא נשמר כמו החומוס התעשייתי.

עכשיו, האינטימיות, שנהייתה שברירית להרגיז בעידן הנוכחי, כבר נרמסה ונבעטה הרחק מעבר למעטה המסתורין שנפרס על ייצור המזון. אם צריך לערב בין אוכל לתעשייה, אין אינטימיות, אלא ניכור והסתרה. זו לא הסתרה מהסוג המפתה והמגרה, שאפשר ליצור כשמכינים ארוחה מפתיעה למשפחה או מחליפים תבלין במאכל מוכר ואהוב, כדי לגרות את הסקרנות אצל אהובה או  חבר קרוב. זו הסתרה שמטרתה ליצור חיץ בלתי עביר כמעט בינינו לבין תהליך ייצור המזון על כל חלקיו.לא מגלים לנו את הסודות בסוף הארוחה.

 

מה יש להסתיר?

עגבניה זו עגבניה וחומוס הוא חומוס, לא?

כל מי שזכה לנגוס בעגבנייה שגדלה בחצר שלו ונקטפה זה עתה (יש גם את גרסת הילדים שלי שנוגסים בהן בלי לקטוף. למה לטרוח?) יודע שלא. אני לא מדברת רק על הזן. זו הטריות, אלה החומרים שעגבנייה לא מכילה באופן טבעי, כמו חומרי הדברה, זו כמות המים שהיא מכילה ומדללת בה את הסוכר ויתר הטעמים. על זה כמעט כולנו כבר שמענו.

אבל מלאכת ההסתרה המכוונת הצליחה להסוות הרבה מאוד מידע. למשל, גנים של דגי קוטב שהושחלו לעגבנייה, כדי שתגודל גם באזורים קרים. האינטימיות שיכולתי לפנטז בסלט עגבניות עם בצל ופטרוזיליה, שאני ואהובי נוהגים לאכול יחד בלילות קיץ, התרסקה בשנייה. דגי קוטב בסלט שלי?

סלט עגבניות הוא רק מתאבן. למנה עיקרית אני מזמינה אתכן/ם לבשר. תקחו פרה? מין של יונק אוכל עשב שלא ראה עשב מימיו. יש סיכוי שיהיו שם שאריות צואה, אבל אל דאגה, הבשר מחוטא בכימיקלים יעילים. אז מה זאת התמונה היפה עם השדה הירוק והבית על האריזה? תמונה. שיהיה על מה להסתכל, משהו שיסיח את הדעת. עדיף לקרוא את רשימת המרכיבים?

אני לא רוצה להפריע לך באמצע האוכל, אבל חשבת מי מרוויח ממש טוב מזה שאנחנו אוכלים כל כך הרבה בשר? תחשבו בגדול. הגדולים, אלו שיש להם חברים במקומות הנכונים. מי אמרה הון-שלטון?

ותסלחו לי, אבל נימנע מלדבר על העובדים בפה מלא. זה לא טוב לעיכול.

יאללה, לקינוח. ואפלים וקולה. זה יוצא הכי זול. פירות זה ביוקר היום. מה, לא הבנת עד היום למה המקרר שלנו ריק והכרס משתפלת? אוכל זול זה לא אוכל בריאות. תהרגי אותי אם אני מבינה איך ואפלים, שמכילים חיטה שגודלה במישורים הגדולים בארה"ב, הובלה, נקלפה, נטחנה, הובלה שוב, נאפתה, נמרחה בקרם שמכיל קקאו שגודל בדרום אמריקה ושונע את כל הדרך, סוכר שעובד מקני סוכר או מסלק במקום אחר וכמה חומרים ששמם מתחיל באות E, יותר זולה מקופסת תותים שגדלו בעמק הירדן.

איך?

מה עוד מסתירים ממני?

 

 

Comments